אצל מיקי בקלן

שלושה ימים בקלן. ביום ראשון עזבנו את הבקתה והכפר האהובים והמיוחדים בהרי האלפים. באמת שמרגישים ברי מזל על הימים שלנו שם. התכוננו לנסיעה של 7 שעות מאוסטריה לקלן – גרמניה. כשעלינו על האוטו הוא אמר לנו 5.5 שעות. השד כבר נראה היה פחות נורא. ואכן הנסיעה לא היתה קשה בכלל. ההכנה הנפשית יחד עם הפסקות ממש נחמדות בדרך וזמן מסך העבירו אותה בקלות יחסית. הגענו לפנות ערב לבית של אלקה (חברה מאוד טובה של נילי וקיצ'י מהימים בהם התנדבה בעין גב), שם חיכה לנו בנה דוד החמוד והראה לנו את כל מה שצריך. אלקה השאירה לו הוראות מדוייקות וגם לנו המון "מכתבי אהבה" עם הסברים שונים פזורים ברחבי הבית. הילדים גילו אותם אחד אחד :). גילינו בבית גם המון סימנים לכך שאלקה אוהבת את ישראל ואת עין גב במיוחד. חיפשנו את החתולה שלה ולא מצאנו, הכנו ארוחת ערב (אלקה השאירה לנו מצרכים) ודיברנו על כך שמתגעגעים הביתה. משהו במעברים הרבים מעלה גם תחושות לא נוחות. בית חדש. שוב. מגיעים לקראת חושך. מוזר. צריכים להתרגל. מגלים שלא מיד מתחברים לכל מקום… בימים שהללי הכחישה את המעבר (לאוסטריה) עשינו לה גשר לעין גב, למשפחה ולחברים. דיברנו איתה על החזרה הביתה, על מפגש עם כולם. היום עשינו את זה לכולנו :)י

למחרת קמנו רעננים ונרגשים ויצאנו לפגוש את מיקי (בן דוד של עידן). בהמתנה לו צילמנו את הסרטון הקורע הראשון. ואז מיד כשנפגשנו הילדים ביקשו שעידן יעשה עם מיקי את הקטע שיר מקלטת שפעם קנו בטבריה. עידן מתחיל ומיקי מיד מצטרף. בדיוק כמו שעידן סיפר לילדים בבית שיקרה. חמודים (סרטון מצורף). תחנה ראשונה- מסעדת המבורגרים מעולה- "הפרה השמנה". תחנה שניה- אוספים את מילה מהגן. מתוקה מחכה לנו כמו בובה בחלון ראווה. בגן שכנראה באמת היה פעם חנות והחלון הוא באמת חלון ראווה. קטע. שמים את מילה בבית. לשם נחזור מאוחר יותר. תחנה שלישית- מתחם קניות ובו חנות לגו מדהימה. כמובן שנהיננו שם מאוד וגם יצאנו עם שלל נחמד. מסתובבים עוד קצת ואז הולכים לבית של מיקי. שם מחכה לנו אירוח כיד המלך. יוליה הכינה ארוחת ערב נפלאה, ערכה את השולחן בכל טוב. זרי פרחים קטנים מקשטים את שולחן האוכל, סופגניות על אדן החלון. הבית כולו מושלם כ"כ. מיקי ויוליה חמודים חמודים. מילה והללי מתחברות ללא מילים עם הרבה שמחה וצחוקים. פשוט תענוג להיות עם המשפחה המתוקה הזו. כך יהיה גם בימים הבאים. מארחים למופת. ואנחנו התרפקנו על האירוח הזה ולקחנו את הביקור בקלן כסוג של מנוחה. לא חיפשנו להספיק ולראות אלא טעימות בלבד וזמן משפחה ומנוחה. רגוע ונעים לנו כאן. בערב השני עשינו סיור באוטובוס האדום, לא מוצלח במיוחד, גם כי התארך מאוד וגם כי נתקענו בלי מיים ואז למדנו כמה מיים יש בתפוח אחד שמרווה ארבעה ילדים צמאים. לרגעים מספק ולרגעים מתסכל. גם משם בסוף נחתנו בשלום :)י
נתראה בפוסט הבא על עיר האורות. יש!י

 

 

 

 

 

התפוח הגואל

 

הללי ומילה