דקלה היום הלכנו לבקר בבית המסתור של אנה פרנק. אמא שלי הציעה לי לעשות זאת. בהתחלה חשבתי שלא מתאים ובמחשבה שניה חשבתי שהילדים כבר מספיק גדולים (אם בכלל אפשר להיות מספיק גדולים לנושא גדול כזה) ושהיומן של אנה פרנק זה דוקא הזדמנות טובה לגעת בנושא. הסיפור של אנה פרנק מאוד נגע לי כילדה ואני זוכרת שראיתי את הסרט שלה עשרות פעמים (הוריי הקליטו לי אותו). היומן שלה כתוב עם הומור והיא היתה ילדה נועזת עם עולם פנימי עשיר ותעצומות נפש. אז החלטתי שנלך לבקר ואפילו קניתי בארץ את היומן שלה בעיבוד גרפי (מעין קומיקס) של ארי פולמן ודוד פולונסקי. כבר בימים הראשונים של הטיול גאיה החלה לקרוא בו מעצמה וראיתי אותה מרותקת אליו בכל מיני הזדמנויות. לאחר שבוע בתוך הטיול התחלנו להקריא בו גם לאמיתי ועברי שהתעניינו גם הם. היום צעדנו ברגל מביתנו כאן, מרחק הליכה של כ-20 דקות, והגענו למקום מלאים ביראת כבוד. עשינו את הסיור עם מכשיר אודיו שמלווה את הסיור בעברית. עברנו בכל חלקי הבניין. ממש עברנו בין החללים השונים לפי הסדר, טיפסנו במדרגות האמיתיות, עברנו דרך הפתח שהספריה הסתירה ונכנסנו לכל חדרי המסתור. חלק מהפריטים ממש שומרו (מטבח, תנור, חדר רחצה… וקיר עם התמונות המקוריות שאנה הדביקה בחדרה) היה מרתק והילדים היו ממש בעניין. אפילו מהללי לא היינו צריכים לבקש שקט במהלך הסיור. בסוף בסוף ראינו את היומן המקורי ועוד מחברות שאנה פרנק כתבה בהן ושמענו אודותן גם. כששמענו שאוטו פרנק (אביה של אנה) היה ניצול אושוויץ מבין 6000 ניצולים, דיברנו על כך שגם סבתא רבקה היא מבין ה-6000 הללו.
ללא ספק חוויה עוצמתית ומלאת משמעות. גאיה סיכמה שהיא מחכה לספר על הביקור ביומן שלה.
משם נסענו לשוק הפרחים. שוב. המקום שעברי רצה לחזור אליו (לאחר שלא רצה להגיע אליו מלכתחילה) ושם קנינו הפעם את כל מה שרצינו. לאחר מכן התפצלנו. גאיה ואני לחנות תיקים לקנות תיק לבית הספר (רעיון שתוכנן מהארץ עוד) ועידן, הילדים ושקיות הקניות לבית. לא לפני שתפס אותנו מבול. אז רכשנו שקיות ניילון ועשינו כל אחד את דרכו איתם.
בתמונות תראו גם את יום האתמול, שבו אני יצאתי להסתובב לי לבדי. היה ממש כיף לי. בערב יצאנו למסעדה ההיא שגילינו במקרה בדרך חזרה מהפארק וממש ממש אהבנו אותה. הגענו כמו קבועים במקום, יושבים באותו שולחן ומזמינים בדיוק את אותן מנות ? חוץ מבקינוח שהפעם הזמנו 3 פנקוטה במקום אחת ?
