דקלה גרניט 3 שנים מאז הטיול המשפחתי האחרון שלנו לחו"ל
עברי חפץ בכל מאודו לטוס. אני חושבת שגם הוא יסכים שלהגיד "חפר" זה לא מעליב הפעם. זו פשוט האמת.
אני שעוד לא הרגשתי חשק לחוויה כזו מאז שהקורונה הגיעה לפתחנו הפניתי אותו לחפור לאביו. וכך עשה.
ומשם הדרך עד להזמנת כרטיסים לא היתה ארוכה.
היעד- איחוד רצונות. בנובמבר חגיגת יומולדת כפולה שהכניסה למסורת המשפחתית חופשה בזמן זה. מחפשים מקום שהקור בנובמבר יהיה נסבל. שנים שעידן רוצה לקחת את אמיתי למשחק של אתלטיקו. עידן מוצא שבשבוע אחד יש שני משחקים של אתלטיקו במדריד. אז ספרד איט איז. מתחילים במדריד ואחכ ברצלונה.
גדלנו מאז הפעם האחרונה. וגם מאז הפעם הראשונה. אני רגועה יותר. אריזות בלילה האחרון. עברי מדבר כבר כמה ימים שהוא יסחוב את "עזרא" המזוודה. זו שמילאנו בטיול הראשון בכל מה שיעזור לנו בטיסה ובמעברים השונים ב"מסע" (כך זה הרגיש אז) מדלת לדלת. אני כבר יודעת שהפעם זה שונה. נגמר עידן הכלבויניק. לכל אחד יהיה תיק על הגב. אין יותר "אמא תביאי", אבא תשים", "אמא איפה זה???".
בכל זאת לקחנו את "עזרא" האדומה בשביל הנוסטלגיה ובשביל האוכל שסבתא אסתר תצייד אותנו בבית שאן כשנשים לה את טוליפ לבייביסיטר של שבועיים וחצי.
רק כשפרקנו את המזוודות מהאוטו בנתב"ג ספרנו אותן לראשונה וגילינו שיש אחת מיותרת (צוחקת בקול רם). פתאום הבנתי איך זה עבר בקלות. חשבתי שאני לא מקבלת הוראות לצמצם כי ממש התייעלתי באריזות, מסתבר שהעייפות פשוט הכניעה אותנו לילה קודם. מיד חזל"שנו את עזרא. היתה לנו מזוודה אדומה נוספת, קטנה יותר ומינינו אותה להיות "עזרונית" ואיכשהו הצלחנו להפוך 7 מזוודות ל-6 בלי לוותר על כלום (אולי בגלל שנוספו לנו תיקי הגב המהוללים של 4! ילדים).
אין מה להגיד. מרגש להכנס לנתב"ג. אפילו התורים הארוכים לא השביתו את שמחתנו.
בחצי שעה הראשונה.
אחכ אוהו! הגיעו החיכוכים. אבל 3 שנים אחרי ויש איתנו כמעט שני ילדים שלמים שמודעים לכך שבציבור רצוי לריב בשקט. וזה הבדל גדולללל. וחוצמזה, לא יודעת איך זה עדיין קורה כי אני זוכרת את עצמי בגיל הזה עושה כבר ברוגזים ארוכים אבל כאן הם עדיין מתעצבנים ושוכחים. מהר. וכך נשאר המון מצב רוח לצחוקים ואפילו לחיבוקים.
הגענו למדריד בלילה ישר למקום הלינה הזמני. למחרת בבוקר נצא משם עם המזוודות לתחנה הבאה שלנו. רק מאוחר יותר באותו היום נגיע לדירה שלנו ב-GRAN VIA שזה במרכז מדריד. ממש בצנטרום של הפיילה. זה כבר למדנו לפני 3 שנים. קיבוצניקים קיבוצניקים אבל יודעים להינות גם בעיר. ולהסתדר. מה שכן, בפעם הקודמת עזר לנו מאוד שהללי עוד נכנסה לעגלה ובהסכמה. מהר מאוד נבין איך מתנהלים גם עם 4 ילדים הולכים על 2.
