דקלה היום נפרדנו מהבית המקסים והאהוב בנורדוולדה אשר בפריזלנד. היה לנו ממש נעים וכיף שם. האיזור מיוחד והבית ומרחביו בהחלט שיחקו תפקיד ראשי בחוויה של ימים אלו. וכמובן אנחנו? זמן יחד יחיד ומיוחד. בהחלט מקום שנכנס לליבי בזכות כל המכלול הזה.
בדרך לאמסטרדם נסענו לבית עמי ותמי הלא הם הנזל וגרטל. מה אני אגיד, מתוק זה לא המילה לתאר. מקום מ ד ה י ם. מושקע לפרטי פרטים. תפאורת ממתקים, טריקים והפתעות בכל פינה. במקום יש מסעדה שיש לה תפריט בעברית (זה נמצא במסלול החומוס ובאמת שמענו במקום הרבה עברית). לא הצלחנו להושיב את הילדים לאכול כי היו שם אין סוף פינות חמד רק במסעדה עצמה. הדרך לשירותים היתה ארוכה כי אתה מתעכב בכל צעד בדרך. אפשר גם להתגלש לשירותים במגלשה אבל כמובן שמתגלשים בלי קשר. כל כמה זמן יש איזה מנגינה ודברים מתחילים לזוז בתקרה בכל חלל אז אתה רוצה ללכת ולגלות מה קורה בחללים בהם אתה לא יושב כשהפעמונים מצלצלים. האוכל עצמו דוקא לא הפתיע בטעמו והיה סביר. כן היתה הפתעה על הפנקייק (מלאווח גם פה) של הילדים- פרצוף של מכשפה כולל אף למזכרת.
אחרי האוכל יצאנו החוצה וגם שם היה כיף חיים. מגוון מתקנים והכל מחופש בהתאם לסיפור. בילינו שם כמה שעות טובות בקלות וכשיצאנו אמיתי אמר שזה היום השני הכי כיף בטיול (אחרי ואן פרסי כמובן). באמת מקום מיוחד מיוחד.
אחריו נסענו לביקור קצר באתר של טחנות רוח. זו היתה גיחת טעימה בלבד כי מיהרנו להחזיר את האוטו בזמן.
עידן הוריד אותנו עם המזוודות בדירתנו באמסטרדם ונסע להחזיר את האוטו בשדה"ת.
מגיעים למקום חדש ושוב התרגשות שיא.
הרחוב שלנו יפיפה, על תעלת מיים, בניין תמיר ויפה, דלת ענקית אדומה, מסדרון רחב ובקצהו מדרגות ספירליות. הילדים כבר בכניסה מתפעלים מכך שיש לנו שטיח אדום :)חחח
עולים בקלי קלות (הילדים כן? דלק ההתלהבות מטיס אותם היטב) 56 (!) מדרגות, נכנסים לדירה וממשיכים בהתלהבות לגלות בה מדרגות סולמיות לעליית גג עם איזה גלגל ענק, שמסתובב ומעלה ומוריד חבל בקומה מתחת (אטרקציה ממש בתוך הבית), שולחן כדורגל, חלונות גדולים לנוף הרחוב היפה ותעלת המיים, 2 מרחבי שינה בעליית הגג שהילדים בטוחים שהולכים לישון בהם וכבר בוחרים מיטות (אני כבר יודעת שלא אבל מי אני שאהרוס את ההתלהבות. לא בגלל שאני לא רוצה. בגלל שאני יודעת שבסוף הם ירצו לישון איתנו ולי אין שום כוונה לישון בעליית הגג).
אני מתלהבת פחות (בעיקר בגלל המדרגות בתוך הבית), מנסה להרגיע את עצמי (עידן הרי נסע) בפריקת המזוודות. עצם ארגון הבית החדש יחד עם זה שהילדים נרתמו לעזור לי רומם את רוחי (אמיתי ירד פעמיים למטה להביא את המזוודות, בפעם השלישית גאיה ועברי, שארגנו את מגירות הבגדים, הצטרפו אליו וכך הביאו יחד הכל, להפתעת עידן כשחזר וידע שמצפה לו עוד טיפוס אתגרי. הילדים באופן לא מוסבר עשו זאת בקלות). תכננתי לעצמי שנוריד את כל המיטות (מזרונים) למטה לחדר השינה ונישן כולם יחד כך שעד שעידן חזר כבר ממש נרגעתי (בסוף התפצלנו בנים בנות. הבנות התפנקו בחדר השינה למטה והבנים נהנו לא פחות משינה בעליית הגג).
מאוחר יותר, כשירדתי למטה להתאוורר (עלק! ?) קיבלתי בוסט של אמסטרדם (לא מה שאתם חושבים. פשוט ישבתי על ספסל וצפיתי ברחוב על יופיו וקולותיו התוססים) ונשמתי לרווחה. עוד מקום בדרך ללב שלי ?
עמי ותמי
בזאנסה סכאנס
