דקלה היום בילינו את הבוקר בבית בכל מיני. ריצת הבוקר שהופכת להיות פה סוג של הרגל (המרחבים בהחלט עושים חשק). הגענו הפעם עד הכבשים ותעלת המים. יש איזה גשר באופק. כשנגיע אליו נחצה גם אותו. כנראה. כתיבה ביומן, קריאה ביומן משנים שעברו ? קצת משחקים שהבאנו מהבית… עידן ואז אני קצת עבדנו על משהו שצץ…
ואז מתארגנים ליציאה למשחק כדורגל שעידן תכנן לנו מבעוד מועד. הנסיעה לא היתה ארוכה וכשהגענו נתנו לנו להכנס לחנות ממש קרוב לשער אליו רצינו להגיע. מסתבר שעם ילדים אתה מקבל יחס VIP. שווה ?
הגענו לאצטדיון של הירנוין וידענו שאנו הולכים לצפות ככל הנראה בהפסד של קבוצת הבית (אותה אנו מעודדים. ברור) מול פיינורד מרוטרדם. אנחנו, לא מפחדים וידועים כאוהדי אנדרדוגים, ניצבים ביציע מלאי עידוד והתרגשות.
מחצית ראשונה פיינורד כבשו שלושה שערים. התחלנו להבין שבאמת אין ממש סיכוי. אני בשלב זה התחלתי לחלום קצת ובתחילת המחצית השניה ככ חלמתי שצעקתי יש! כשהקבוצה היריבה הבקיעה. שכחתי שמחליפים שערים אחרי ההפסקה. פדיחה. נו שוין. המשחק מתקדם ואנחנו ב- 4:0… מעודדים את עצמנו שגם זו חוויה מגיעים לקראת סוף המשחק ופתאום בזה אחר זה הירנוין מבקיעים 3 שערים!!!! אחרי כל גול חגיגה אמיתית במגרש: צעקות, מוזיקה, מתנפחים. אנחנו כמובן מצטרפים. כולנו (ואני לא היחידה שחלמה לפני כן. עברי וגאיה הראו סימני מצוקה והללי עלתה וירדה במדרגות). כעת לגמרי בעניין. שמייח!!! 3 דקות לסיום ויש סיכוי לשוויון, הרי רק ב-2 דקות האחרונות היה גול וכמעט גול משווה. ואז היריבים מבקיעים והדקות חולפות מהר וכך נגמר לו 5:3 מעניין במיוחד. יצא שהפסדנו אבל זכינו לראות משחק מעניין ומרגש ואח"כ זה נהיה מעניין עוד יותר כשבדרך לאוטו ראינו התקהלות של אנשים ליד אוטובוס שהבנו שהוא שייך לשחקנים של הקבוצה היריבה פיינורד. אנחנו, עדיין נאמנים להירנוין, אבל חושבים לעצמנו מה- לא נסתכל? מה- לא נצטלם? מה- לא נבקש חתימה? הגענו עד הנה, ניקח מה שבא 🙂 וכך הצטלמנו עם כמה שחקנים, אחד חתם לנו על התיק וגולת הכותרת- הצטלמנו עם רובין ואן פרסי!!! אני שכמובן עד לאותו רגע לא ידעתי מי זה הבנתי שמדובר בסוג של כוכב. כזה שאמיתי לא רק שהכיר גם זוכר את הגול שלו במונדיאל הקודם (הוא היה בן 6, כן?) וזהו אחד הגולים האהובים עליו. כזה שאמיתי חלם לפני שבאנו הנה שהוא יפגוש אותו בבית קפה כאן. ועכשיו- הוא הצטלם איתו!
אני, שבזמן שעידן והגדולים עמדו ואספו אבק כוכבים, הסתובבתי עם הללי באיזור, חזרתי בדיוק בזמן לשמוע את עידן והילדים צועקים שם את שמו ומנסים להצטלם איתו. זה היה מחזה מצחיק כ"כ. למרות שלא היינו המשוגעים היחידים שם.
עוד נדבר רבות על היום הזה ועל הרגע המיוחד הזה. גאיה סיכמה את זה כך: לפגוש את השחקנים היה מעניין יותר מהמשחק. אותי מדהים איך עברי והיא נדבקו בהתלהבות והיו כל כולם שם בחוויה הזו. המתינו בין קהל הומה, צרחו את שמות השחקנים והתרגשו עד מאוד.
האמת שגם אני נדבקתי. ללא ספק, ברגע זה כולנו נכנסנו להתרגשות שיא!
בהולנד אוהבים דשא
https://youtu.be/2sYQ5RlpkX8
ריצת הבוקר
גולללל!!!!
ואן פרסססססיייייי!!!!
